אחד משרי האוצר לשעבר נוהג לומר שהגירעון מעניין רק שניים וחצי פקידים בירושלים ואולי קומץ עיתונאים. לרוב הציבור, הוא אומר, פשוט לא אכפת. אז הנה, הסבר פשוט: הגירעון הוא הפער בין הוצאות המדינה להכנסות שלה. ככל שההוצאות גבוהות מההכנסות, הגירעון גבוה יותר וחובות המדינה עמוקים יותר. את החובות יחזירו הילדים שלכם. ככל שהם יעמיקו, כך יוצא בעצם שאתם חיים על חשבונם.
איך מממנים את הגירעון (במיליארדי שקלים, בשנה)
העובדה שהממשלה מוציאה יותר ממה שהיא מכניסה עולה לנו כסף. למה? כי הממשלה לוקחת על עצמה חובות, וחובות צריך להחזיר – בריבית. זה כסף ממשי שיורד מהתקציב בכל שנה והיה יכול להיות מושקע במטרות אחרות.
בשורה התחתונה
הקרב על הגירעון הוא לא רק כלכלי, אלא גם אידיאולוגי, הוא התנגשות בין תפיסות עולם. תפיסה אחת אומרת: בואו נוציא היום יותר על חשבון העתיד, בואו נשקיע במה שיעזור לנו לצמוח כי אז נוכל לדאוג גם לדורות הבאים.
לפי התפיסה השנייה, של פקידי האוצר, הגירעון הוא קדוש וחייב להיות נמוך. אחרת, אם נגדיל את הגירעון ונוסיף תקציבים, הפוליטיקאים סתם יקצו אותם לביטחון או לתוספות שכר של עובדי המדינה, ואין שום סיבה שהילדים שלנו יממנו את זה.
התוצאה היא שילוב בעייתי: מצד אחד, הגירעון גבוה יחסית; מצד שני, תוספת התקציבים לא מיועדת לצמיחה, אלא לביטחון ולמימון הסכמים קואליציוניים.