מפעל הפיס מוכר חלומות על התעשרות מהירה, אך דואג בעיקר למשכורות עתק לחבריו בוועדה המנהלת • עלויות התפעול שלו גבוהות פי חמישה מקזינו ממוצע, והמהמרים – מפסידים יותר מבכל פלטפורמה דומה בעולם • קיומו של מונופול הימורים שרווחיו מופנים בלעדית לסוגיות חברתיות אינו מועיל למדינת ישראל, ויוצר תלות ממשלתית בענף בעייתי • ועדיין, שלטי החוצות והפרסומות מבטיחים לנו שהוא הארגון המוסרי בתבל
מאז הקמתו ב-1951, מהווה מפעל הפיס את המוסד המוסמך היחיד לעריכת הימורים במדינת ישראל, לצד זה של הטוטו בענף הספורט. אדם שחשקה נפשו להסתכן בהגרלה, יכול לפנות רק אל דוכן הפיס הקרוב של המונופול הממשלתי על ההימורים, ושם לאבד את כספו כרצונו. הרציונל שעומד מאחורי המוסד הממלכתי המכובד פשוט מאוד, ומייצר תוצאה אסתטית כלפי חוץ: המדינה לוקחת כסף מענף “לא מוסרי”, שמסמל עבור רבים את עושק העניים על-ידי בעלי ההון, ומעבירה אותו למטרות “חברתיות” אשר ייטיבו עם הכלל. התוצאה היא לרוב מבנה ציבורי שעליו מתנוסס השלט המפורסם ואדיר הממדים, המבהיר לכולנו שהכל “בזכות הפיס”, משל היה ארגון צדקה התורם מכספו הפרטי למוסדות תרבות מדן ועד אילת.
מפעל הפיס, מאז היווסדו, אחראי להעברה של כ-27 מיליארד ש”ח למיזמים שונים, לרווחת הקהילה. נתון זה עשוי להרשים במבט ראשון, אולם, אם נתבונן מקרוב בדו”חות של הארגון, ניווכח לדעת שסכום זה מהווה רק חמישית מהכסף שמפעל הפיס גלגל ב-62 השנים האחרונות. לא פחות מחמישית נוספת מוקדשת להוצאות התפעול של הארגון, שמגיעות בממוצע ל-18%-22% מהכנסותיו; סכום דומה לזה המועבר לפעולותיו הקהילתיות. בשנת 2012 סעיף זה הגיע ל-947 מיליון ש”ח, כאשר 77 מיליון ש”ח מתוך הוצאות התפעול, הוקצו רק למימון ההנהלה והאספה המארגנת שלו. לעומת זאת, בווגאס הראוותנית, עלויות התפעול מגיעות בסך-הכל לכ-4% מהכנסותיו של קזינו ממוצע. גם מבקר המדינה הבחין בהתנהלות שאינה הולמת גוף שמוגדר “לתועלת הציבור”, ובעקבות חקירה שביצע אולצה האספה הכללית לחתוך רטרואקטיבית את קרנות הפנסיה השערורייתיות שקיבלו בכירים מסוימים במפעל הפיס.
נוסף על כך, שיעורי הזכייה בפרסים של מפעל הפיס הם מהנמוכים בעולם, ומעוררים גיחוך בקרב סטטיסטיקאים רבים. בממוצע, רק 57% מהכנסותיו של הארגון מוחזרות כפרסים לציבור המהמרים. ברוב מדינות המערב, בהן הימורים מוסדרים בחוק, הרגולטורים ממליצים על מינימום של 85% זכיות של המהמרים, כאשר בווגאס הפרסים גבוהים בהרבה ומגיעים במקרים מסוימים עד ל-93% מההכנסות.
שנת 2012: שיא של הכנסות למפעל הפיס
כולם יודעים שהסיכוי לזכות בלוטו הוא אפסי (1:16,273,488); ביטוי מפורסם בלאס-וגאס גורס ש”הדרך הבטוחה ביותר להכפיל את כספך היא לקפל אותו לשניים ולהחזירו לכיס”. ועדיין, למרות הסיכויים הקלושים להתעשר מהימורים, כל הקיבולת האנושית להבנה פיננסית ולרציונליזם בריא לא מחזיקה מים אל מול החלום הניתן לרכישה בעלות של כרטיס גירוד בודד. המשיכה העזה לרווח מהיר ויציאה לפנסיה מוקדמת באיים הקאריביים, מביאה רבים מטובי בנינו לבוטקה השכונתי הכתום של מפעל ההימורים הממשלתי. התוצאות של הנטיות הללו מורגשות היטב באסיפה הכללית של הארגון, שראה את שורת ההכנסות מזנקת לשיא של 5.1 מיליארד ש”ח בשנת 2012.
מלבד בעיות היעילות הסטנדרטיות של ארגון מונופוליסטי, סכומי העתק שמכניס ארגון שמוגדר בחוק “לתועלת הציבור” מייצרים סתירה מוסרית וכלכלית. אם הימורים מסוכנים לחברה ואינם רצויים במרחב הציבורי, אזי יש לסגור גם את מפעל הפיס, שאיננו מטיל מגבלה או פיקוח על הסכומים שמוציאים האזרחים המכורים (שלעתים מאבדים את כל רכושם). מנגד, אם כבר הוחלט שמוטב לתת לכל אדם לעשות כרצונו, ואפילו להמר, הקיום של מונופול פוגע אנושות ביעילות השוק. מיסוי סטנדרטי בענף, יגייס סכומים שיאפשרו את אותן הפעולות החברתיות שעושים הפיס והטוטו כיום. כמובן, יהיו שיטענו שדווקא חוסר היעילות הוא המצב הרצוי, ויעילות גבוהה בענף רק תגביר את המשיכה אליו, אך זה כבר זוקק מאמר נפרד.
ניתן לפשט את הבעייתיות במצב הנוכחי של ההימורים בישראל, באמצעות תרגיל מחשבתי קליל: דמיינו פרויקט חברתי נוסף, שבו תקים ממשלת ישראל בתי בושת “ממלכתיים”, ואפילו תמקם אותם בפריפריה על מנת לייצר מקומות עבודה לאוכלוסיות “מוחלשות”. מוסדות אלו יגבו שיעורים הגבוהים פי שישה מהמקובל באמסטרדם, על מנת שיוכלו להרוויח מספיק כסף, לתחזק את עצמם ולתרום לקהילה. בעזרת חמישית מההכנסות שיתקבלו מהמוסדות החדשים, יוקמו בתי ספר אנטרופוסופיים, דמוקרטיים וחברתיים ברחבי הפזורה הבדואית ברהט, וכמובן גם בביתר-עלית ובבית-שמש.
גם אם ההבדל בין הימורים לזנות הוא גדול, השאלה העקרונית עומדת בעינה: מדוע שהממשלה תיקח חסות על תופעות שליליות?
אין ספק שאנשים רבים מאבדים את כספם בהימורים, מתמכרים לריגוש ומסכנים את עתיד משפחתם, ובהחלט יש מקום לדיון במוסריותו של הענף ובפגיעתו במרחב הציבורי. ברור גם שבמדינה דמוקרטית יש אפשרות לאסור על הימורים לחלוטין באמצעות חקיקה מתאימה, כפי שנעשה בכמה ממדינות העולם. עם זאת, קיומו של מונופול ממשלתי הניזון מהימורים ותלוי בהם, מבטיח פגיעה משמעותית יותר בשחקנים המעוניינים לקחת את הסיכון, ומגביר את הסיכוי לשחיתות וריכוז כוח בידי מוסדות השלטון – כפי שניתן לראות בדו”ח מבקר המדינה לשנת 2006. ההשקעה של מפעל הפיס בתרבות ובחינוך היא למעשה עלה תאנה לשליטה ממשלתית בעייתית, שעדיין לא ניתנה עליה הדעת בצורה ראויה.
