במחצית ממשקי הבית השכירים שרכשו דירה להשקעה בחמש השנים האחרונות (52%), לפחות אחד מבני הזוג מועסק כשכיר במגזר הציבורי, בבנקים או בחברות הביטוח – כך מראים נתונים שסיפקה חטיבת המחקר באגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר, לבקשת TheMarker. מדובר בשיעור גבוה בהרבה משיעורו של פלח זה באוכלוסייה, 31%.
הנתונים מתייחסים לעובדי המגזר הציבורי במובנו הרחב: כל משרדי הממשלה, החברות הממשלתיות כמו חברת חשמל ומקורות, הרשויות המקומיות והתאגידים העירוניים, האוניברסיטאות, קופות החולים ומוסדות כמו קק"ל, קרן היסוד, הג'וינט והבונדס.
עובדי מערכת הביטחון אינם נכללים בהגדרה זו, והנתונים לגביהם גם לא נמסרו, ככל הנראה מכיוון שמדובר במידע חסוי. עם זאת, גורמים המעורים בנושא ציינו כי משקל משקיעי הנדל"ן מקרב עובדי משרד הביטחון הוא אחד הגבוהים מבין מגזרי העובדים.
מחטיבת המחקר נמסר כי הניתוח מתבסס על הדיווחים לרשויות המס בעת רכישת הדירה להשקעה, ובהם גם משלחי היד של הרוכשים.
מניתוח שערכה חטיבת המחקר בקרב מגזר זה, עם העובדים בבנקים ובחברות הביטוח, יש נטייה לרכישת דירות להשקעה בהיקפים גדולים בהרבה מאשר בכל מגזר אחר, ובכלל זה גם מגזרים שבהם רמות השכר גבוהות, כמו עובדי ההיי־טק.
ניתוח הנתונים נעשה באמצעות הצלבת מספר רוכשי הדירות להשקעה, כלומר בעלים של דירה שנייה ויותר, עם שיעורי השכירים, ובכללם מקבלי הפנסיה, כפי שהם מדווחים לרשויות המס.
בפילוח למקצועות נמצא כי משקלם של עובדי מערכת החינוך – לא כולל אוניברסיטאות, ישיבות ובתי ספר תורניים – בקרב רוכשי הדירות להשקעה הוא לפחות 3.2%. עובדי הבנקים וחברות הביטוח הם לפחות כ–3.1% מרוכשי הדירות להשקעה, ואילו עובדי הרשויות המקומיות מהווים לפחות 2.8% מהם.
בהיי־טק לא מתלהבים מהשקעות נדל"ן
בכמה ענפים נמצא פער רחב במיוחד בין שיעור המועסקים בהם למשקלם בקרב משקיעי הנדל"ן. כך למשל, עובדי ישיבות ובתי ספר תורניים הם 2.2% מרוכשי הדירות להשקעה, בעוד שמשקל המועסקים בענף זה מסך המועסקים במשק הוא פחות מ–1%. עובדי מרפאות ציבוריות ולשכות בריאות הם 2.2% מסך רוכשי הדירות להשקעה, כפליים משיעורם מהמועסקים במשק.
מגזר נוסף שמרבה לרכוש דירות להשקעה הם המועסקים בענף הבנייה, בניכוי עובדים זרים, המהווים 4.2% ממשקיעי הנדל"ן. מעל כולם מתבלטים גמלאי שירות המדינה, שרכשו לא פחות מ–9% מהדירות להשקעה בין 2009 ל–2013 (לגבי שני הסקטורים האלה – לא ידוע שיעורם מכלל המועסקים).
דווקא שיעורם של השכירים בהיי־טק מקרב רוכשי הדירות להשקעה, 2.6%, לא נמצא גבוה יותר משיעורם מכלל המועסקים. הנתון מלמד כנראה כי למרות המשכורות הגבוהות, מאפיינים כמו חוסר ביטחון תעסוקתי, תקופות אבטלה ארוכות או היפלטות משוק העבודה בגיל מוקדם, מונעים מהם מלהפוך לגורם משמעותי בשוק הדירות להשקעה, המצריך התחייבויות כספיות ארוכות טווח. זאת, בעוד שבמגזר הציבורי נהנים בעלי המשכורות הגבוהות לא פעם גם מביטחון תעסוקתי עד לגיל הפרישה, ולאחר מכן גם לקצבת פנסיה נדיבה.
נתונים מעניינים נוספים נוגעים לפילוח המשקיעים בקרקע חקלאית, שם מובילים גמלאי שירות המדינה – 11% מכלל המשקיעים. גם בקרב עובדי העיריות נרשם שיעור משקיעים גבוה בקרקע חקלאית – 4.4%, פי ארבעה ממשקלם בכלל המועסקים במשק.
אגב, חישוב בשיטה אחרת, שבו נבחר באופן אקראי רק אחד מבני הזוג, מראה גם הוא פער ניכר בין משקלם של עובדי המדינה בקרב המשקיעים בדירות לבין כלל השכירים במשק. לפי חישוב זה, עובדי המגזר הציבורי הרחב הם 37% מרוכשי הדירות להשקעה (שאינם תושבי חוץ או עצמאים) ב–2009–2013, בעוד שמשקלו של מגזר זה בסך השכירים במשק הוא 23%.
שיעור המשקיעים – הנמוך מזה שנים
רכישת דירות למגורים כאפיק השקעה מועדף הפכה לפופולרית במיוחד בישראל בחלק השני של העשור הקודם. הירידה החדה בתשואות בשוק ההון מצד אחד, והורדת הריבית במשק לרמות אפסיות מצד שני, הקפיצו את מספר הדירות שנרכשות לצורך השקעה לגבהים חסרי תקדים. לצד ההיצע החסר בדירות, מגמה זו היתה אחד הגורמים המרכזיים לדהרת המחירים בשוק הנדל"ן החל ב–2008, שנבלמה באופן חלקי רק עם פרוץ המחאה החברתית באמצע 2011.
בסך הכל, מחירי הדירות (הנומינליים) מאז 2007 ועד סוף 2013 עלו בכ–80%. במצב החדש שנוצר, התבססו שני מעמדות חדשים בחברה הישראלית: האחד, אלה שברשותם שתי דירות ויותר, שבתקופת הזינוק במחירים נהנו מהשבחה חסרת תקדים של ערך הנכסים שבבעלותם. השני, עשרות אלפי משקי בית, בעיקר זוגות צעירים בשנות ה–20 וה–30 לחייהם, שאפילו רכישת הדירה הראשונה הפכה עבורם לחלום רחוק.
בעקבות העלייה החדה במחירי הדירות, החלו הממשלה ובנק ישראל בניסיונות להצר את צעדיהם של רוכשי הדירות להשקעה באמצעים שונים, שרובם נחלו כישלון עד כה או הצלחה חלקית בלבד. כמה מהצעדים שננקטו בתקופה האחרונה: רפורמת מיסוי המבטלת את הפטור ממס שבח שממנו נהנו רוכשי דירות להשקעה בעבר; ובנק ישראל הגביל את המימון בעסקות לרכישת דירה להשקעה ללא יותר מ–50%, צעד שמגדיל מאוד את ההון העצמי שנדרש המשקיע להביא מכיסו.
אף שההשפעה של צעדים אלה היתה מוגבלת, נתוני האוצר מראים כי בחודשים האחרונים חלה ירידה בשיעור המשקיעים מכלל רוכשי הדירות, ל–22% בלבד בדצמבר – שיעור הנחשב לנמוך ביותר מזה שנים. בשיא שנרשם ב–2009 היו משקיעי הנדל"ן אחראים ליותר מ–30% מהעסקות.
סיבה אפשרית נוספת להצטננות הביקוש לדירות להשקעה היא הירידה בתשואה, לאחר שנים של עליות מחירים מהירות שאינן מלוות בהתייקרות דומה של השכירות.
נתוני חטיבת המחקר מראים עוד כי בקרב אלה שהצליחו להגיע לאותה ארץ מובטחת של רכישת דירה שנייה, שיעורם של עובדי המגזר הציבורי המורחב עולה על זה של העובדים במגזר הפרטי, אף שמשקל משקי הבית שבו לפחות אחד מבני הזוג משתייך למגזר זה נמוך משליש.
עובדי מערכת הביטחון מנצלים את מבצעי חבר להשקעה בדירות
הנתונים שהתקבלו מחטיבת המחקר באגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר לגבי אופיים של רוכשי הדירות להשקעה אינם כוללים את עובדי מערכת הביטחון ואנשי הקבע, שמספרם נאמד בכ–150 אלף, על פי פרסומים לא־רשמיים.
עם זאת, בעבר דיווח TheMarker כי גם בקרב עובדי מגזר זה מתקיימת פעילות ערה של רוכשי דירות להשקעה, וכי אלה מנצלים בין היתר את המבצעים האטרקטיביים לרכישת דירות שמארגן מועדון הצרכנים "חבר". עמיתי ארגון זה כוללים את אנשי הקבע, כוחות הביטחון, הגמלאים ובני משפחותיהם.
בכתבה שפורסמה בעבר צוטט גורם בכיר בחבר שאמר כי כ–50% מרוכשי הדירות במבצעים אלה הם משקיעים – אמירה שנתמכה בעדויות נוספות של אנשים שהיו מעורים בנושא.
בשנים האחרונות יזם מועדון הצרכנים מבצעי מכירות של אלפי יחידות דיור, בשיתוף עם כמה מהגדולות שבחברות היזמות, ובהן שיכון ובינוי נדל"ן, גינדי החזקות ותדהר, ובמחירים המשקפים 10%–20% הנחה.
במבצע האחרון שערכה תדהר בשכונת פסגות אפק שבראש העין, היא מכרה את כל 800 הדירות לאנשי המועדון במחירים אטרקטיביים בתוך שעות. דירות שלושה חדרים של 76 מ"ר נמכרו החל ב–888 אלף שקל, ודירות ארבעה חדרים של 102 מ"ר נמכרו החל ב–1.095 מיליון שקל.
ב–2010 נמכרו לחברי המועדון יותר מ–1,000 דירות מוזלות באזורי הביקוש. 523 דירות מכרה גינדי החזקות במבצע למכירת פרויקט הסמוך לשכונת אם המושבות בפתח תקוה, ו–510 דירות נוספות מכרה תדהר בפרויקט ביבנה.
בנובמבר 2011 ערכה שיכון ובינוי נדל"ן מבצע מכירות לכ–235 דירות עבור אנשי חבר בחדרה, במחיר של החל ב–890 אלף שקל לדירת ארבעה חדרים, שנחשב לאטרקטיבי גם לפני כשנתיים. ככלל, שיקפו ההנחות במבצע הנחות של 10%–15%. בנובמבר 2012 הוצעו לחברי המועדון 277 דירות, גם הן בפרויקט של תדהר ביבנה, ברמת מחיר של החל ב–929 אלף שקל לדירה.
גם בתחום הנופש בישראל: חברי מועדון המחוברים נהנים יותר / רינה רוזנברג
מחירי הנופש בישראל גבוהים, אך יש ישראלים שמקבלים הנחות של עד 50% מהמחיר הרגיל – אלה שמזמינים את החופשה דרך ועד העובדים או קבוצה צרכנית מאורגנת אחרת.
בכתבה שפורסמה באחרונה ב–TheMarker אמר מקור בענף בתי המלון טוען כי אלמלא הוועדים, התפוסות בבתי המלון היו נמוכות – ואז המחיר ללקוח הפרטי היה נמוך יותר גם הוא. יש בענף אנשים הטוענים כי הלקוח הפרטי מסבסד את הלקוח שמגיע דרך הוועד. לדבריהם, אם המחיר שהלקוח מטעם הוועד משלם היה גבוה יותר, המלונאים היו מבקשים מהלקוח הפרטי מחיר נמוך יותר, ולא דורשים ממנו להשלים את החסר כדי להגיע ליעד הרווח שהמלון הציב לעצמו.
הוועדים והקבוצות המאורגנות מציעים לחברים בהם כמה סוגי נופש, כמו נופש שנתי מסובסד, שבהם העובד משלם סכום מסוים והארגון משלים את ההפרש. סבסוד מסוג זה מתקיים בנופש לאנשי קבע, שבו הם משלמים 200–800 שקל ללילה.
סגנון סבסוד אחר הוא מימון חלקי של הנופש בסכום קבוע, כמו זה שמוצע בחברת החשמל, שם העובדים מקבלים 300 דולר בשנה עבור חופשה, או בבזק שמעניקה לעובדיה 2,000 שקל לצורך כך.
בנוסף, יש חברות שעובדיהן מקבלים את ההטבה מתוך מגוון רחב של הצעות נופש מוזלות, בארגונים כמו הסתדרות המורים, עיריית תל אביב וחברת טבע.
על פי הערכה של חברת ועדים המרכזת את המידע על הפעילות הכלכלית והחברתית של ועדי העובדים בישראל, 900 אלף עובדים יוצאים לנופש בארץ דרך מקום העבודה; חלקם באמצעות רכש מרוכז של ועד העובדים או ההנהלה, וחלקם ברכישה ישירה מצד העובד. רבע מאותם 900 אלף עובדים יוצאים לנופש בישראל יותר מפעם אחת בשנה.
לפי חברת ועדים, ועדי העובדים אחראים לכשני שלישים מפעילות תיירות הפנים בישראל. "מספר הנופשים יחד עם העובד (בני משפחה וכדומה) הוא שלושה בממוצע, כך שבפועל מדובר ב–2.7–3.1 מיליון נופשים בשנה מטעם מקומות העבודה", אומר יעקב אלוש, מנכ"ל ועדים.
בענף מתייחסים לפעילות ועדי העובדים משני היבטים: מצד אחד, בזכות ועדי העובדים נהנים בתי המלון מתפוסות גבוהות בתקופות השפל כמו החורף, שמאפשרים להם להחזיק את בתי המלון פעילים גם בעונות אלה. מצד שני, הנוכחות של לקוחות מטעם הוועדים חוסכת את הצורך לפנות ללקוח הפרטי במבצעים אגרסיביים.
הכתבה הועתקה מהאתר: https://www.themarker.com/realestate/1.2251272
