אריה דרעי –יו"ר מפלגת ש"ס המשמש כשר הפנים, כשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל וכחבר הקבינט המדיני-ביטחוני. דרעי כיהן כשר הפנים בין השנים 1993-1988, אך הורשע בלקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים, והוטל עליו קלון – אות הפוסל את המורשע מלכהן במשרות ציבוריות שונות במשך שבע שנים.
לאחר הגשת כתב האישום נגדו ב-1993, דרעי המשיך לכהן כשר הפנים, אך התנועה לאיכות השלטון עתרה לבג"ץ בעניינו. עתירה זו הביאה לקביעה של בית המשפט העליון כי שר אינו יכול להמשיך בתפקידו כשכתב אישום מרחף מעל ראשו – קביעה שהפכה להלכה משפטית מחייבת שבזכותה עד היום, שר שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות חמורות חייב להתפטר מתפקידו, או שראש הממשלה חייב להדיחו.
לאחר שהורשע, ריצה את עונש המאסר ולאחר שהסתיימה תקופת הקלון שלו, חזר דרעי לכנסת ב-2013 כיו"ר ש"ס, וב-2015 מונה לשר הכלכלה והתפטר מתפקידו בסוף אותה שנה. התפטרות זו הגיעה באופן מעט תמוה, על רקע העובדה שדרעי התנגד למתווה הגז, והתפטרותו הביאה דווקא להפעלתו. ב-2016 דרעי מונה שוב לשר הפנים – בדיוק אותו המשרד בו כיהן כשביצע את העבירות בגינן הורשע (התנועה עתרה נגד מינויו של דרעי לשר לבג"ץ – אולם לצערנו העתירה נדחתה). דרעי הוא השר היחיד שהורשע בפלילים וישב בכלא, ולאחר שחרורו חזר לכהן כשר בממשלה – מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם (חוץ מהודו) בה שר שהורשע בפלילים חזר לתפקידו.
בשנת 2016 פורסם שהיועמ"ש, אביחי מנדלבליט, פתח בחקירה פלילית חדשה נגד דרעי. בנובמבר 2018 פרסמה המשטרה כי יש תשתית ראייתית להגשת כתב אישום נגד דרעי בגין מרמה, הפרת אמונים והלבנת הון.
אז במה הפעם הסתבך דרעי?
אחד החשדות שעלו, עפ"י הפרסומים, הוא שימוש לצרכים אישיים בכספים שנתרמו לעמותה בראשות אשתו. כמו כן פורסם שעלו חשדות שהתערב כשר פנים לטובת איש עסקים המקורב אליו, בסכסוך משפטי בין עיריית רמת השרון לכפר הירוק – זאת לאחר שקיבל מאותו איש עסקים, עפ"י הפרסומים, הלוואה על סך 200 אלף שקלים. יתרה מזאת, פורסם כי ישנם חשדות נוספים, על פיהם דרעי לא דיווח כחוק על הכספים שקיבל ועל רכושו.
בנוסף התפרסם שעלו נגד דרעי גם חשדות שעשה עסקאות נדל"ן עם אחיו, שלמה, והעביר לו דירות תוך שהשווי שדווח עליו לרשות המיסים נמוך מהשווי האמיתי שלהן. דרעי גם נחשד, עפ"י הפרסומים, שבעסקה בנוגע לווילה ביישוב ספסופה שבגליל העליון, רשם דרעי את הנכס על שם בתו וחתנו, כדי להימנע מתשלום מס.
