ההודעה מאמש על הצטרפותו של יו”ר ההסתדרות אבי ניסנקורן למפלגת ‘חוסן ישראל’ היא הצעד האחרון בהשתלטות ארגוני העובדים על הפוליטיקה הישראלית. זה קורה בזמן שכוחו בליכוד של חיים כץ, יו”ר ועד עובדי התעשייה האווירית המיתולוגי, גדל מאוד עם הצטרפות שניים ממקורביו לרשימה, ומפלגת העבודה מצדה מתהדרת באבירי העובדים שמולי, שפיר, פרץ ויחימוביץ בראש הרשימה שלה.
עמיר פרץ היה בעברו יו”ר ההסתדרות וגם שלי יחימוביץ התמודדה זה מכבר על ראשות ההסתדרות והפסידה לאותו ניסנקורן, שעכשיו מצטרף למפלגת ה”לא ימין ולא שמאל” של גנץ. משה כחלון, שמזמן מכר את נשמתו להסתדרות, גילה שהפסיד מחצית מכוחו האלקטורלי ועל אף חיזוריו אחרי ניסנקורן, זה בחר בסוס המוביל גנץ על פניו.
גנץ הסביר את הצטרפותו של ניסנקורן כ”נדבך מרכזי בהפיכת המפלגה למי שמייצגת את מעמד הביניים המתמודד עם יוקר מחיה טורפני, תורי ענק במערכת הבריאות וכישלון מהדהד ביכולת להשיג קורת גג”, אבל מדובר באותו ניסנקורן שפעם אחר פעם בחר לייצג את ועדי העובדים החזקים על פני הציבור הישראלי בכללותו.
תחת ניסנקורן קיבלו עובדי חברת החשמל הסכם מפנק עם שלל תוספות, ועדי הנמלים הובילו שורה של שביתות לא-חוקיות וקיבלו בתמורה ביטחון תעסוקתי ל-15 שנים, ועובדי המגזר הציבורי הגיעו לשיאי שכר היסטוריים. המשותף לכל אלה: כולם חוגגים על חשבון ציבור משלמי המיסים, שעכשיו ניסנקורן מתיימר לפעול לטובתו.
מעמד הביניים לו כל כך דואג גנץ הוא בדיוק זה שמממן את קבוצות האינטרס של ועדי המגזר הציבורי אותם ניסנקורן הוביל במשך שנים. האם בדמיונו של גנץ יכול ניסנקורן לפתע לעבוד נגד הוועדים ולטובת הציבור? מכיוון שאנו יודעים שהתשובה לכך שלילית, הרי שלא נותר אלא להסיק כי הסיבה העיקרית לחבירת ניסנקורן לגנץ היא הכוח האלקטורלי שמגיע בדיוק מאותם ועדים, וחשוב לא פחות מכך: מנגנון משומן של פעילים ליום הבחירות.
לכך יש להוסיף גם את העובדה לפיה ניסנקורן לא עזב את ההסתדרות אלא רק יצא לחופשה, והחלטתו האם להיכנס תהיה תלויה בתוצאות הבחירות ובסיכויו לקבל תיק כלכלי בממשלה. במילים אחרות, אבי ניסנקורן מתכנן להמשיך לייצג את הוועדים, ורק יעבור לעשות את זה מהצד מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות.
הכל פוליטי
ניסנקורן הוא האחרון בשורה ארוכה של ראשי ההסתדרות שמצטרפים לפוליטיקה, והוא אולי הציני ביותר מביניהם. בשנותיו בהסתדרות הוא פעל באופן פוליטי מובהק תחת הסיסמא “ההסתדרות – מובילה שינוי חברתי”, והוביל שלל מאבקים מתוקשרים וממומנים.
בין אלה ניתן למנות את המאבק להעלאת שכר המינימום, העלאת קצבת הנכות, קיצור שבוע העבודה ועוד. כל אלה הן סוגיות פוליטיות בהגדרה, ובמדינות מתוקנות הן עניין של מאבק בין ימין ושמאל. רק בישראל, בה ההסתדרות שולטת גם במפלגות הימין וגם במפלגות השמאל – ומהערב גם במרכז – הן מצוירות כסוגיות ‘חברתיות’ כאילו אין להן השלכות על תקציב המדינה וכלכלת ישראל.
הפריבילגיות החוקיות האדירות שמקבלים ארגוני העובדים בישראל, ובראשן זכות שביתה לא מרוסנת, אמורות לסייע לעובדים שהם כביכול הצד החלש ביחסי העבודה, אבל ניסנקורן וקודמיו הוכיחו שפעילותם היא פעילות פוליטית, בתוך ההסתדרות ומחוצה לה.
בניגוד למגזר הפרטי, כאשר עוסקים ביחסי עובדים-מעסיק במגזר הציבורי כל הסוגיות הן פוליטיות. השאלה אם לפתוח לתחרות תחום מסוים, כמו במקרים של הנמלים וחברת החשמל, היא שאלה פוליטית הנמצאת במחלוקת עמוקה בין ימין ושמאל: כיצד נכון לנהל שירותים ציבוריים כמו מסחר בינלאומי ואספקת חשמל?
ארגוני העובדים במגזר הציבורי, שהם רוב עיסוקו של יו”ר ההסתדרות ניסנקורן, שואפים לשמור על האינטרסים שלהם – קביעות, שכר גבוה, תנאי עבודה מפליגים – כולם מגיעים על חשבון הציבור שמשלם עליהם ביוקר. הם פועלים דה-פקטו כקבוצת אינטרס פוליטית, החוסמת, מעכבת ומייקרת מדיניות ממשלתית שאמורה להתבצע על בסיס האינטרס הציבורי ועל פי החלטת נציגי הציבור.
נזק חמור
בית המשפט העליון בארה”ב הכיר בשנה שעברה בעובדה שבמגזר הציבורי כל משא ומתן קיבוצי עם העובדים הוא סוגיה פוליטית במהותה. בעתירה שהגיש עובד סוציאלי ממדינת אילינוי אשר ביקש שלא לשלם דמי טיפול לארגון העובדים שהוא לא חבר בו ואינו שותף לעמדותיו, קבע בית המשפט כי כל פעולה ארגונית במגזר הציבורי היא פעולה פוליטית.
מכיוון שניהול משא ומתן על שכר גבוה והטבות לעובדים מוביל למיסים גבוהים יותר על האזרחים, אסרו השופטים על גבייה בכפייה של דמי טיפול מעובדים שאינם מעוניינים לשלם, וקבעו כי תשלום לארגון עובדים הוא פעולה פוליטית וכפייה לפעולה פוליטית היא פגיעה בחופש הביטוי.
בישראל לעומת זאת, דמי טיפול ארגוני נגבים מכל העובדים באופן כפוי וללא אפשרות יציאה; בית הדין לעבודה קבע כי לעובדי חברת החשמל קיימת הזכות לשבות נגד החלטה פוליטית של הממשלה לערוך רפורמה במשק החשמל; ועובדי רשות המיסים שובתים בימים אלה ממש כיוון שהממשלה החליטה לקצץ קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה (על מנת לממן תנאי פנסיה נדיבים לשוטרים וגמלאי מערכת הביטחון), שפגעו בתשלום השעות הנוספות שלהם.
כל פעילותו של אבי ניסנקורן עד היום הייתה פעילות פוליטית, ועכשיו הוא פשוט חובש כובע מפלגתי כשהוא עושה זאת. הנזק שהוא יכול לגרום בתפקיד כמו שר האוצר או שר הכלכלה הוא רק המשך לנזקים שמחוללים חוקי העבודה של ישראל כבר עשורים רבים. כל עוד אלה לא ישתנו, נראה עוד רבים מבית הגידול של ניסנקורן משתלטים על כל הקשת הפוליטית.
