משבר הקורונה מתח מסך ברזל כלכלי בין שני חלקים בציבור הישראלי. לא מסך שעובר בין עניים ועשירים ומשני צדדיו יש ייצוג לכל העשירונים. המסך עובר בין ציבור עצום שהוכה מכה כלכלית אנושה, לבין ציבור גדול אחר, שנפגע פחות, לא נפגע כלל, או שהכנסתו הפנויה אפילו גדלה. המסך הזה יוצר הבחנה ברורה בין אלו שמטה לחמם נשבר, שאינם יודעים כיצד יממנו את המשכנתה הבאה או את שכר הדירה ושאינם יודעים כיצד יאכילו את משפחותיהם בחודש הבא, לבין אלו הפטורים מהחרדה הכלכלית הקיומית, שחרב הפיטורים אינה מונחת על צווארם ושהמשכורת שלהם ממשיכה לדפוק כמו שעון.
חצי מיליון עצמאים, שבימים כתיקונם עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה, מפרנסים את משפחותיהם ואת משפחות עובדיהם ונושאים על כתפיהם את המשק הפרטי והציבורי בישראל – חווים בימים אלו חרדה קיומית של ממש. כסקטור כלכלי, זהו הסקטור החשוב ביותר למשק. הוא מייצר את מרב ההכנסות ממסים, הוא המקור לחלק הארי של תקציב המדינה, והוא הסקטור הפחות מאוגד והמוזנח ביותר במשק בכל הנוגע למדיניות הרווחה הלאומית.
מיכאל קליינר 24/04/2020 15:59 5 דק' קריאה
