בשבוע שעבר הודיע שר האוצר יאיר לפיד שהוא מתכוון להקים ועדה שתבחן את זכויות המדינה במשאבי הטבע. "משאבי הטבע של מדינת ישראל הם נכס ציבורי", הכריז שר האוצר, "והציבור הישראלי הוא הראשון שצריך ליהנות מהם". לפיד מצטרף לשורה ארוכה של חברי כנסת ושרים, ואפילו מבקר המדינה, שניסו לבדוק את נושא התמלוגים שהמדינה מקבלת עבור אוצרות הטבע. אשלג, פוספטים מים מינרליים, אתר החרמון, מי הים, חול בזלת, חצץ ומחצבים אחרים ניתנו לבעלי הון. חלקם זכו בהם עוד לפני הקמת המדינה רובם מרוויחים סכומי עתק מכרייתם, מכירתם והשימוש במשאבי הטבע, אולם משלמים תמלוגים נמוכים במיוחד: בין שניים לעשרה אחוזים. סכום התמלוגים עבור משאבי טבע בעולם נע בין 20 ל-50 אחוז.
ח"כ דב חנין הגיש בעבר שתי הצעות חוק הקובעות כי משאבי הטבע שייכים לאוכלוסייה, ויש להגדיל באופן דרמטי את התמלוגים ל-20 אחוז. חנין מאמין כי קיים סיכוי גדול שאחרי עשרות רבות של שנים המדינה תצליח להגדיל את הכנסותיה ממשאבי הטבע. "לפני ארבע שנים העליתי את הנושא של התמלוגים מגז. עיתונאי כלכלי מאוד מכובד אמר לי שזה לא יקרה, חבל על הזמן שלי, אין לזה שום קשר למציאות 'אפילו לא נדווח על זה', הוא אמר לי. ואז התחיל מאבק ציבורי למען העלאת תמלוגי הגז, שהיו 12.5 אחוז, וממשלת נתניהו נאלצה להקים את ועדת ששינסקי שבהחלט הלכה בכיוון הנכון, והתמלוגים עלו בצורה משמעותית לכ-50 אחוז .
"זה יכול לקרות גם עם שאר משאבי הטבע. הטענה החזקה של יצחק תשובה בשיחה איתי הייתה שהוא לקח סיכון בהליך גילוי הגז, ולכן מגיע לו תשלום גבוה. אמרתי לו שהמדינה תשלם לו על הסיכון. הטענה הזאת לא קיימת לגבי ים המלח. חברת כי"ל של משפחת עופר כורה בים המלח אשלג. לא צריך היה לגלות את ים המלח, הוא קיים שם. הפקת האשלג זולה ונטולת סיכונים, ובכל זאת התמלוגים שכי"ל משלמת היו חמישה אחוזים ועלו לעשרה אחוזים – נמוכים יותר מאלה שתשובה שילם עבור הגז לפני ועדת ששינסקי. זה שוד לאור היום. מדוע לא להעלות את התמלוגים באופן דרמטי? על כריית פוספטים בנגב משלמים פחות משני אחוזים תמלוגים. חברת רותם אמפרט של משפחת עופר אוספת את הפוספטים מהאדמה בתהליך נטול סיכונים. זו הפקרות קיצונית וביזה מתמשכת".
החברות האלה פועלות על פי חוק, הן לא לקחו את זה לעצמן בכוח.
"אני מאמין שהציבור יתעורר. ראינו בשנתיים האחרונות שהציבור לא שותק. להצעת החוק שלי יש רוח גבית משמעותית מהציבור, ואני שמח שהקולות הגיעו לשר האוצר. אם הציבור לא יוותר וישמיע את קולו זה יקרה בוודאות. אחרי שנים רבות של ביזה סוף-סוף ישולמו תמלוגים ראויים".
חלק ממשאבי הטבע מעוגן בפקודת המכרות, פקודה מנדטורית משנת 1925. במהלך השנים נוספו לפקודה כמה תיקונים, האחרון לפני כשנה, אולם הפקודה המנדטורית לא הוחלפה בחוק ישראלי מאז שנחקקה לפני 88 שנה. הפקודה מתירה גבייה של תמלוגים בגובה של עד עשרה אחוזים מסכום המכירה של המחצבים. עד לאחרונה שילמה כי"ל עבור כריית האשלג בים המלח רק חמישה אחוזים. בשנה שעברה, בעקבות הסכם עם המדינה, עלה גובה התמלוגים לעשרה אחוזים. ממחקר של האגודה לצדק חלוקתי, שעיקריו נשלחו בשבוע שעבר לשר האוצר לפיד, עולה שאחרי הפחתת ההוצאות משלמת כי"ל תמלוגים בגובה של 4.5 אחוזים בלבד.
ד"ר סנדי קדר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, העומד בראש האגודה לצדק חלוקתי, טוען: "פוליטית יש עכשיו סיכוי מסוים לשינוי. כשיש שר אוצר נחוש, כפי שהיה שטייניץ בנוגע לוועדת ששינסקי, אפשר לעשות שינויים. אם יאיר לפיד לא רוצה להיות רק אפיזודה חולפת, אלא גם לשרוד ולהתקדם, הוא צריך להוכיח שהוא מסוגל לגעת בדברים האלה. הציבור יהיה איתו. למעמד הבינוני נמאס מהקבוצות שבוזזות אותנו. זו אליטה קטנה שכדי לבזוז את האוצרות ששייכים לכולנו ניצלה רשלנות ודלת מסתובבת של פקידים בכירים, שהיום הם באוצר ומחר עובדים אצל הטייקונים".
אין סכנה שהפקידים הבכירים האלה ילחצו על שר האוצר לא להעלות את התמלוגים?
"בשנים האחרונות המושג של צדק חלוקתי חלחל גם לפקידים, אם כי הרבה מאוד תלוי בלפיד. אם הוא מנהיג הוא יעשה את זה, אבל אם הוא פוליטיקאי שזורק משהו בפייסבוק ולא מתכוון אליו הוא יהיה הערת שוליים".
"השאלה הגדולה היא מי יישב בוועדה שלפיד ימנה", אומר אמנון פורטוגלי, חוקר במכון ואן ליר ומיוזמי הפורום האזרחי שנאבק למען העלאת תמלוגי הגז. "אם יהיו שם אנשים כמו איתן ששינסקי ויוג'ין קנדל, יושב ראש המועצה הלאומית לכלכלה, יש סיכוי שהוועדה תהיה בסדר. אם יישבו שם אנשים שמבינים היכן מרוח הלחם, אז אוי ואבוי לנו".
במאמר שפרסם בבלוג המשפטי "הטרקלין" לפני כשנה חשף פורטוגלי את מכתבם של בייגה שוחט, אז שר האוצר, ומיכה חריש, אז שר התמ"ס, שב-1995, ערב מכירת גרעין השליטה במפעלי ים המלח לכי"ל, שבו התחייבו שלא לדון בגובה התמלוגים של מפעלי ים המלח למדינה עד 2010. " זה מכתב קטסטרופלי", אומר פורטוגלי, "שמעיד על הלך הרוח בקרב פוליטיקאים מסוימים. במקום להעלות את התמלוגים הם ויתרו על דיון בנושא במשך שנים ארוכות. התוצאה היא שמחירי האשלג בעולם עלו ובכי"ל מרוויחים כמו משוגעים בזמן שהאשלג הוא של כולנו".
שוחט , היום דירקטור בכי"ל, אומר בתגובה: "הביקורת הזאת חסרת שחר. יש לי חוות דעת משפטית שקובעת שההחלטה הייתה הגיונית ונכונה". בשיחות פרטיות שוחט אומר שבמשא ומתן עם עורכי הדין של כי"ל סוכם שהזכיינים יבנו את התשתיות, ובתמורה לא יועלה סכום התמלוגים. "הניסיון לייחס את מכתב השרים לכניעה בפני בעלי ההון היא קשקוש אחד גדול", אמר השבוע שוחט בשיחה פרטית. "לא היו אז בעלי הון. המכתב נכתב לפני שכי"ל רכשה את מפעלי ים המלח".
התמלוגים על משאבי טבע בעולם גבוהים הרבה יותר מרמתם בישראל. באוסטרליה גובה התמלוגים על משאבי טבע מגיע ל-22.5 אחוז . ב-2011 קיבלה המדינה תמלוגים ממשאבי הטבע בסכום של שלושה מיליארד דולר. באלסקה התמלוגים על גז ונפט מגיעים ל-20 אחוז , וזכייני מכרות הפחם משלמים תמלוגים בגובה של 12 אחוז. בניו זילנד משלמים הזכיינים תמלוגים בגובה של 20 אחוז. במחוז אלברטה בקנדה, העשיר במחצבים, נע שיעור התמלוגים בין 15 ל-35 אחוז. באינדונזיה גובה התמלוגים על פחם מגיע ל-50.6 אחוז , ובדרום אפריקה ל-40.4 אחוז .
"מדינת ישראל צריכה להיות כמו כל המדינות בעולם", סבור יוסף פריצקי, בעבר שר התשתיות והיום חבר במועצת הנפט. "אני לא יודע מה גובה התמלוגים המקובל בעולם, אבל אצלנו צריך לשלם תמלוגים כפי שמקובל בעולם. אנחנו לא צריכים להיות טובים יותר או גרועים יותר ממדינות אחרות".
אתה מאמין שהמדינה תצליח להעלות את שיעור התמלוגים?
"זו שאלה פוליטית, עד כמה לוביסטים מטעם בעלי עניין שולטים בחברי הכנסת ובפקידים. כשאני הייתי שר התשתיות הלוביסטים שלטו בחלק מחברי הכנסת והפקידים. אני מקווה שכוחם ירד. יש שתי שיטות: האמריקאים אומרים לגבות כמה שפחות כדי שייכנסו לתחום כמה שיותר בעלי הון; האירופאים סבורים בדיוק ההפך. אני מאמין בדרך האמצע. לא צריך לתת את משאבי הטבע בנזיד עדשים, אבל מצד שני צריך לעודד את פיתוחם".
בארץ שיעור התמלוגים זניח. על אשלג משלמת כי"ל, כאמור, בין חמישה לעשרה אחוזים. שיעור התמלוגים על פוספטים מגיע לשני אחוזים. המדינה לא גובה מחברות המים המינרליים תמלוגים, וגם מלח מים סוף נכרה בחינם. כורי חול משלמים תמלוגים בשיעור של בין מחצית האחוז ל-20 אחוז . גובה התמלוגים על חצץ מגיע לכשמונה אחוזים. דוח של רן חקלאי עבור מנהל מקרקעי ישראל ב-2008 מצא שהכנסות המדינה ממחצבים מגיעות לשלושה אחוזים בלבד.
חקלאי מסרב לדבר על הדוח שנגנז במנהל מקרקעי ישראל, אולם חברי כנסת, שרים, חוקרי אקדמיה, שופטי בית המשפט העליון ומבקר המדינה בדקו בשנים האחרונות את הנושא והעלו אין-ספור הצעות להעלאת שיעור התמלוגים. מצע הבחירות של התנועה של ציפי לבני מבטיח "העלאת תמלוגי המדינה מחברות העוסקות ביצוא משאבי טבע באופן פרטני לכל משאב ומשאב". מצע מפלגת העבודה קובע כי "הקרקע, הים ומחצביהם, המים, משאבי הגז, הטבע ואוצרות ים המלח שייכים לכלל הציבור הישראלי. מפלגת העבודה תפעל להבטחת צדק חלוקתי בשימוש במשאבי הטבע הציבוריים ותחתור בפעולותיה להשגת צדק סביבתי לכל תושביה ולמען הדורות הבאים". שלי יחימוביץ' אף הייתה שותפה להצעת חוק שהוגשה ביולי 2010, שלפיה יועלה שיעור התמלוגים על משאבי טבע לעשרה אחוזים בחמש שנים הראשונות להפקה, ול-20 אחוז בשנים שלאחר מכן.
בספטמבר 2011 הודיע מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס כי יבדוק את התמלוגים שהמדינה גובה עבור הזיכיונות והרישיונות שהוציאה לגופים פרטיים על שימוש במשאבי טבע. בינואר 2012 הציע גלעד ארדן, אז השר להגנת הסביבה, להקים ועדה ציבורית שתבחן מחדש את מדיניות הממשלה בכל הנוגע לשימוש ולניצול משאבי הטבע. מתווה המשרד להגנת הסביבה הציע "רווח סביר" לחברות עצמן והעברת כספים ייעודיים מהתמלוגים לטובת הציבור.
משאבי הטבע אינם רק פוספטים ואשלג. במרס 2012 הגיש ח"כ ניצן הורוביץ ממרצ הצעת חוק להסדרת מעמדו של אתר החרמון כגן לאומי. בדברי ההסבר להצעה כתב הורוביץ שמשאבי הטבע של הציבור שייכים קודם כול לציבור, ורק לאחר מכן לגורמים פרטיים. על פי ההצעה, אתר החרמון, שהוא משאב טבע השייך לכל עם ישראל, יעבור מניהול מושב נווה אטי"ב לרשות הטבע והגנים. שנה לפני כן הציע ח"כ דני דנון הצעה דומה.
בג"ץ החופים מ-2009 קבע שחופי הרחצה הם משאב לאומי העומד לרשות הכלל: "אחריותה של המדינה לדאוג לכך שבני הציבור יוכלו לממש את זכותם הטבעית ליהנות ממשאבי הטבע שהם נחלת הכלל. ביסודם משאבים אלה אינם אמורים לשמש מקור לעשיית רווח כספי למאן דהוא, אלא הם מיועדים לטובת הכלל בלא אבחנה בין קטן לגדול, בין עשיר לעני ובין צעיר לבוגר בשנים".
כ-50 מתוך 197 הק"מ של חופי הים התיכון בישראל סגורים לצרכים ביטחוניים ולתשתיות. בינוי כפרי ועירוני תופס 57 ק"מ נוספים, ובעתיד ישתרע הבינוי על 103 ק"מ. ב-1948, על פי האתר של החברה להגנת הטבע, היו לכל תושב 31 ס"מ של חוף, היום נאלצים תושבי ישראל להסתפק ב-2.5 ס"מ של חוף. בחוף הצוק הצפוני בתל אביב לדוגמה, כמו בחופים נוספים ברחבי הארץ, בתי קפה ממוקמים על קו המים ומונעים שימוש של כלל התושבים ברצועת חוף נדירה ונחשקת (תגובת עיריית תל אביב: העירייה תפעל להרחבת חוף הצוק על ידי יצירת מזחים תת-ימיים זמניים והעברת חול מדרום הארץ).
על תחום התפלת מי הים חולשות חברות בשליטת יצחק תשובה ומשפחת עופר. הזכיינים מקימים את המתקנים, והמדינה קונה מהם מים שמחירם הולך ומאמיר. בתי זיקוק הנפט, שנמצאים בשליטת משפחות עופר ופדרמן, היו אמורים לעבור על כל מתקניהם, וללא תמורה, לרשות המדינה באוקטובר 2003. החברה לישראל של משפחת עופר זכתה בהארכת הזיכיון ל-50 שנה תמורת דמי הרשאה בסכום של כ-150 מיליון שקל.
"זה יותר מהרווח השנתי הממוצע של בתי הזיקוק בעשר השנים האחרונות", אמר בדיון בוועדה לביקורת המדינה בכנסת באוקטובר 2003 עובדיה עלי, שהיה יו"ר בתי הזיקוק. ב-2005 עמד הרווח של בתי הזיקוק על למעלה ממיליארד שקל. ב-2006 המדינה מכרה את חלקה בבתי הזיקוק תמורת 677 מיליון שקל. מנכ"לית משרד האוצר, יעל אנדורן, הייתה דירקטורית חיצונית בבתי הזיקוק לפני שנכנסה למשרד האוצר.
תחום הפקת המים המינרליים נשלט בידי שלוש חברות: מי עדן, נביעות ומי עין גדי. הן מקבלות את מי המעיינות בתעריפי תעשייה, ומוכרות אותן בסכום הגבוה פי אלף. חברות המים המינרליים אינן משלמות תמלוגים. עתירה לבג"ץ לחייב את החברות לשלם תמלוגים עבור מי המעיינות נדחתה לפני כשלוש שנים, בטענה שרשות המים תטפל בנושא. הנושא לא טופל עד היום. בנימין בן אליעזר, שהיה אז שר התשתיות ואחד המשיבים, אומר: "באופן אינטואיטיבי צריך לבדוק את הנושא של התמלוגים לעומק. אני מברך את שר האוצר על המהלך".
מה שלא קרה בתקופתך כשר התשתיות, כשהיית מושא לעתירה בבג"ץ נגד אי תשלום תמלוגים של חברות המים המינרליים.
"אני לא יודע מה גובה התמלוגים, אני רק יודע שאני התרוצצתי בעולם כאחוז אמוק כדי לקנות ברום ברוסיה ולנסות להאריך את צינור הגז באזרבייג'ן. אנחנו צריכים גז משלנו, אבל תמלוגים צריך לשלם".
גם מי שמשלם זוכה בישראל לתעריפים נמוכים במיוחד.
"אנשים שוכחים שמשאבי הטבע שייכים ללאום, למדינה. אפשר לכסות את הבור התקציבי ממשאבי הטבע או ממשאבי אנוש. אני מעדיף להביא את זה ממשאבי טבע, ולא לפגוע במשאבי האנוש עם מע"מ על פירות וירקות או קיצוץ בחינוך ובקצבאות ילדים".
בחברות המים המינרלים העדיפו שלא להתייחס לכתבה. עמדתן, כפי שפורסם בעבר, היא כי המדינה מעולם לא דרשה תמלוגים והן משלמות את כל מה שמוטל עליהן.
תגובת מפעלי ים המלח: "מאז 2012, כשהסדר התמלוגים בין האוצר למפעלי ים המלח נחתם, ממוצע התמלוגים של מפעלי ים המלח מגיע לשמונה אחוזים על המחזור ו-16 אחוזים מהרווח לפני מס. בסך הכול תקבולי המדינה ממפעלי ים המלח מגיעים ל-35 אחוזים , וזה כולל תמלוגים, מס חברות ומס על הדיווידנד".
תגובת כי"ל: "הטענה שהפקת האשלג והפוספטים זולה אינה נכונה. עלות הייצור שלנו בתחום הפוספטים היא מהגבוהות בעולם. עלות ייצור האשלג עלתה משמעותית בשנתיים האחרונות בשל שכר העובדים, מימון פרוייקט הצלת מלונות ים המלח בעלות של ארבעה מיליארד שקלים, הכפלת התמלוגים והעלאת מס החברות. כל אלה הופכים את ייצור האשלג ליקר במיוחד".
הכתבה הועתקה מהאתר: https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/461/665.html
